צרות בגן-עדן
חודש וחצי חלפו מאז שהתחלנו לעבוד על פרדייז והיה גן עדן. מידי יום התכנסנו בחלל העבודה יוצרים קטעי אימפרוביזציה ופורצים בצחוק היסטרי,לא הפסקנו לצחוק, התגלגלנו על הרצפה מרוב צחוק. אחרי גלגולי הצחוק התכופים פרשנו להפסקת צהריים ובה אכלנו ממטעמיו של השף פטרקובסקי צבי . זה עמל ובישל מידי יום מטעמים משובחים מפרי גן העדן. בתום ההפסקה, שכללה זלילה ושיתוף אנשי המשרד בצחוקים הבלתי פוסקים, חזרנו לסטודיו בכדי לצחוק עוד ועוד. אחרי כמה ימים התחילה לקרקר בתוכי תחושה שבסוף יהיה כאן בכי. אני לא טיפוס פסימי , אבל ככה זה אצל ילדים כשהם מאוד משתוללים וצוחקים בסוף זה נגמר בבכי.
וימי הבכי לא איחרו להגיע . כעת אנחנו מתייסרים בניסיון חיפוש אחר הדרמה , הסיפור, העלילה שתחבר את כול הצחוקים והקטעים הפזורים לכדי מופע שלם (כזה שאני ארצה לצפות בו). דימה כבר אורז
מזוודה ומתכנן לעזוב, עידית מנסה בקסמיה לשזור חוטי עלילה , אני מקרביי הרגישים, יצרתי רומן חד צדדי עם יונתן ואני מקרקר סביבו בניסיון חיזור וחותר לסצינת נשיקה שתכה גלים, צבי מנסה לרצות את כולם אבל נירדם על המושב וגם הפסיק לבשל , ויונתן …יונתן מפיק מופע גרנדיוזי לסיסטם עאלי -אין לו זמן אין לו זמן. מה יעלה בגורל פרדייז? האם נצליח ליצור דרמה קומית סוחפת? …האם דימה באמת יעזוב.. האם עידית תהיה מרוצה…האם צבי ייצא מעורו ונראה סוף סוף דמות עגולה….ואני …. האם אני אצליח לנשק את יונתן?????
כתב: עודד (דדי) צדוק
