מוסיקה שעובדת
למי שהסתובב באזור תיאטרון קליפה ברחוב הרכבת בתל אביב יכול היה לחשוב שאי שם בתוך הבניין הקטן המוסתר על ידי הפיקוס הגדול, נמצא חדר חזרות של הפילהרמונית הישראלית.
בתקופה האחרונה, במקביל ותוך כדי החזרות, הוחלט כי רוב פסקול "פרדייז" יורכב ממוזיקה קלאסית.
יש משהו יפה בניסוי וטעיה של מוזיקה קלאסית כשזה מגיע לתיאטרון, ועל אחת כמה וכמה כשזה תיאטרון קליפה. מעניין לראות איך מתמודדת הקבוצה עם תזמון של סצנות בהתאם למוזיקה, איך עובדות הכניסות והיציאות יחד עם הכינורות וכלי הנשיפה.
וכך, ימים שלמים אנחנו עובדים על הניהול השוטף במשרד ולעיתים יכולה להפתיע אותנו כניסה דרמטית של סנסאנס או סונטת פסנתר נוגה של שופן.
הרגעים היפים בחזרות הם כאשר אני יכול לשמוע מתי הקטעים המוזיקליים עובדים. יש לפעמים שאנחנו שומעים את אותו הקטע עשרות פעמים. לפעמים הוא יופסק באמצע ויוחזר כמה שניות אחורה, לפעמים פתאום יגבירו השחקנים את הווליום ואז יורידו אותו שוב בנסיון למצוא את אותו רגע מדויק בו התו מתאים לתנועה, לרגע הבימתי הנכון. לוקח לזה זמן, אבל בסוף זה מגיע. אפשר לראות זאת על פניהם כשהם מסיימים את החזרה.
אני ממליץ לכם לנסות פעם לחוות תיאטרון דרך חוש אחד בלבד. במקרה שלי תהיה זאת השמיעה, שכן כאמור אני מבלה את רוב היום שלי במשרד ויכול בעיקר להקשיב למה שנעשה על הבמה.
אני גם שומע את הצחוקים, רקיעות הרגליים, הלחשושים, השיחות ובמקרים מסויימים גם צעקות. וכך כשהקבוצה יוצאת להפסקה, ניתן לשמוע איך כולם מזמזמים את אותה המנגינה. זאת שתתקע לך בראש עד יום המחרת כאשר יימצא איזה קונצרט ברה-מינור שמתאים במדויק לרגע הפיתוי של הנחש את חוה או לבריאת האדם.
אני אולי נשמע מתלונן אך לא כך הדבר. כאשר אני חושב על חלק מחבריי שעובדים במשרות "רגילות" בפירמות עורכי דין, משרדי הנהלת חשבונות, חברות היי-טק וכו', אני מבין שיש משהו אחר ושונה בעבודה במשרד של תיאטרון. תהליך היצירה, החזרות, ההצגות ואותה המוזיקה שעליה אני מדבר הופכים את סביבת העבודה למין מצב מקסים בעיני בו בתוך שעה אחת של עבודה אני יכול לקבל הצעת מחיר לשירות כזה או אחר, לדבר עם קבוצה שמגיעה אלינו מחו"ל, לעזור לתאורן להרכיב איזה פנס ולהתרענן בכמה דקות של צחוקים רמים על מושבי התיאטרון כאשר אני מציץ לחלק מחזרה.
סבי עליו השלום היה בזמנו הפנוי גם זמר אופרה וחזן אי שם בימים העליזים של בית האופרה הישראלית שעל חוף הים בקצה של רחוב אלנבי. אם הוא היה מאריך ימים בכדי לראות אותי מסיים תואר באמנות התיאטרון היה ודאי שואל מה אני הולך לעשות עם זה. אבל משום מה יש לי התחושה, שאם היה בא לבקר אותי בתיאטרון בימים אלו אולי היה דוקא מחייך חיוך קטן ואומר לי משהו בסגנון של "אם כבר אתם משתמשים במוזיקה, אז קלאסית זה הכי טוב!".
בקרוב נתחיל לעבוד על התפאורה והתלבושות…
כתב: אורי לוין
