כדורגל זה דווקא כייף

בתור נצר גאה למין הנשי המסורתי, אני סולדת מכדורגל. זה משעמם, לא מעניין, שחקנים ברבריים רצים אחרי הכדור, ואוהדים ברבריים לא פחות משתכרים, מקללים ומפצחים גרעינים. ואז לפני חודש נפל דבר, כמה נשים שאני מחזיקה מדעתן, כתבו על חיבתן לכדורגל בכלל (בעיקר לפועל קטמון- קבוצה ירושלמית מעט נידחת) ולמונדיאל בפרט. כתיבה אינטילגנטית, רהוטה ומשעשעת, שהביאה אותי להחלטה להתקרב לקצה. כך יצא שצפיתי לראשונה בחיי, בגיל 42, במשחק כדורגל, ברזיל נגד ארה"ב, אם אני לא טועה, במייק'ס פלייס, משחק לא מרתק במיוחד, אבל התגלתה מדורת השבט של שנת 2010, והרצון העמוק שלנו להיות ביחד, תחושת הטוגדרנס שכל כך התגעגענו אליה, קיבלה מענה והרבה סיפוק בצפייה משותפת במשחקי הכדורגל.

צפיתי בכמה וכמה משחקים, חלקם שיעממו אותי, חלקם היו מלהיבים, את כולם ראיתי בפאבים בשכונה, או על חוף הים, וזה היה לגמרי החלק המגניב של כל הענין, יש בזה משהו סוחף ומהנה, להקשיב להערות, לשנינויות, להתרגש ולהתרגז עם כולם, כל כך שנות השמונים בערוץ אחד, כל כך נעים וכייף, אולי אמשיך לראות טלויזיה בפאב, רק שלא נראה לי שיש מה. ללא ספק עטרה שמומלץ להחזיר ליושנה.

אתמול חוויתי ערב דו-מיני (לא, לא כזה, מה פתאום) בחלקו הראשון הלכנו כמה חברות לראות סרט בנות, סקס והעיר הגדולה 2, כן, כן, כל שריקות הבוז שעוברות בקהל מוצדקות. אוסף נשים צעקניות, דרמטיות, פאתטיות, שמחליפות בגדים בקצב מעורר דאגה, חופרות במוח ולא לומדות שום דבר. אחר כך עברתי לחלק ה-so called גברי של הערב והלכתי לראות את משחק הגמר של הולנד-ספרד, לא כל כך הצלחתי לבחור צד, הקבוצה שחיבבתי(בלי להבין דבר) פרשה כבר מזמן, לכן סתם קיויתי להנות ממשחק כדורגל, כי לגמרי למדתי להנות מזה. את המשחק ראיתי בבית הקפה, את ההארכה ראיתי בפיצוציה ואת הגול שמעתי באוטובוס ברדיו (…). החלק הגברי לקח בענק.

ואיך כל זה קשור לתאטרון קליפה? אהה, זה קל, אחרי שוך הוובוזלות, עם הירידה הדרסטית במכירות הגרעינים השחורים והפקקים ששוב ישתרכו ברחבי העיר עם בוא הערב, אנחנו נארח את קבוצת יו-סטרומגרן מנורבגיה, שהשתתפה במונדיאל האחרון עם המופע אמנות הכדורגל ותגיע אלינו להופיע במסגרת פסטיבל קליפה אדומה. המופע מבטיח המון הורמונים, טסטוסטרונים, גברים נועזים עם מכנסיים קצרים, וסיום מסורתי לגמרי (הפתעה!).